ברגעים של משבר, כאשר הכל נראה היה אבוד וחסר תקווה הייתי חוטפת את אמא לטיול. “אולי ניסע להילולה של רבי שמעון בר יוחאי?” הצעתי לאמא

“אני הופכת חתול”, אני מתוודה לבנות בלימודים. “יופי, אולי גם תגדלי זנב?” מציעה שרונה. שלושה ימים אחרי, אני מבינה שלהיות חתול זה לא כזה מלהיב.

המון אנשים פונים אלי בזמן האחרון עם בעיות שינה (אליי? למה דווקא אלי?) לכן פוסט לא שיגרתי ואינפורמטיבי, שבו אני משתפת באורח החיים שלי. אם

“את אוכלת כיכר לחם? את פשוט חיה בחופש!” דורית יושבת מולי ונועצת בי מבטים בזמן ההרצאה. יש לה גוף מושלם של רקדנית והיא תמיד אוכלת

באחד הימים של שיא החורף, אחרי לילה מבולבל, שוב שאלתי את עצמי אם אצליח להחזיק מעמד. חששתי שהלב שלי סגור, כי לא הייתי מסוגלת להרגיש

בגואטמלה עדיין אפשר למצוא פה ושם אנשים, שמדברים עם קקאו, קיט היה אחד מהם. נקלעתי לגוואטמלה בלי שום תכנון מוקדם. בשנת 2018 מפרק הירך שלי