מסיבת ההפתעה שלי

!NOT AGAIN

המחשבה הראשונה שעולה לי כשאני קמה בבוקר.

שוב יום הולדת?

יש משהו מעט רפטטיבי בימי הולדת. תמיד מגיעים באותו תאריך, מתאים לי או לא, כלום לא מעניין אותם.

בטח שרציתי עוגה, זר של פרחים וזיקוקי דינור. שולחן יומולדת גדוש הפתעות. חבורה של אנשים שרה לי שירים עליזים.

אבל לא.

הפעם רציתי הכל חדש.

למה בכל שנה אני צריכה לארגן לעצמי, לאפות לעצמי, לדאוג לחגיגה שלי.

היקום גם יכול לעבוד במקום להתבטל.

החלטתי: או שהיקום יעבוד או שלא יקרה כאן כלום.

וזה ממש בסדר מבחינתי.

שבוע לפני כן כבר ארזתי תיק: מגבת, בגד ים, כובע.

הנחתי את התיק באמצע הסלון כמו עובדה.

ים !

לא חשוב איזה, ים המלח, ים כינרת, ים תיכון. העיקר מים קרירים והרבה כחול.

מתכננת לנסוע עם חברה לכינרת, לחוף הסודי שלי.

מה כבר יכול להשתבש?

הכל !!

דורה משתחלת לי לתוך התיק, די נוח לה. לא נראה שהיא מתכוונת לצאת משם בקרוב.

סמדר מגיעה, הבית מבורדק. מזל שתכף אנחנו יוצאות מכאן.

עוברות ביחד על התרגום לאנגלית של גב הספר. היא מקריאה בקול רם במבטא אמריקאי מתגלגל.

רציתי כמו כולם אהבה. כמו כולם ולא כמו כולם.
כי רציתי את עוגת הקצפת הכי גדולה ועסיסית עם הכי הרבה דובדבנים.
לא הסכמתי להתפשר על העוגה מאתמול או על עוגה טבעונית.
ידעתי, שאעשה הכל בשביל להשיג את האהבה החד פעמית הזו.

השנה לא תהיה לי עוגה, חולפת מחשבה בראשי.

אז מה.

משחררת.

אני מכינה לנו שני ספלי ענק של קקאו.

בין כל הברכות והאיחולים אני חשה געגוע לאלו שאינם, הכי מכולם לאמא.

נזכרת איך אמא היתה מתעקשת להגיע אלי בכל יום הולדת לאמירים.

לוקחת רכבת ושני אוטובוסים, צועדת בדרכים מיוזעות עם כובע קש, לא מוותרת עלי.

העיניים שלי מוצפות בדמעות.

סמדר מתבוננת בי בעיניים טובות, התמיכה שלה רכה כל כך.

“אמא שלי שלחה אותך, אני מכירה את התכסיסים שלה”, אני צוללת לתוך כד השוקולדה ובוכה.

אני יודעת שכל מי שאני אוהבת נמצא איתי ביום המיוחד הזה, גם אלו שלא בגוף, אלו שכן זוכרים או לא, כן מתקשרים או לא.

הטלפון מצלצל. הפתעה.

כמה בנות מתכוונות להגיע לאירוע היום בערב. שוקולד מחולל ריפוי.

שכחתי שפרסמתי.

האירוע בעוד שלוש שעות, מלא זמן תכל’ס.

מוותרות על הכינרת. במקום זה קופצות לגיחה קצרה בחוף עתלית.

מתמסרת למים, הופכת אחת איתם.

לא אספיק להכין עוגת שוקולד טבעונית מושקעת כמו בכל שנה.

במקום זה נכנסות לחנות שוקולדה בכפר. בחורה צעירה מסדרת בויטרינה עוגות טריות שקיבלה זה עתה.

“זו העוגה שלך”, סמדר מצביעה על אחת מהן, “הכי יומולדת”.

הכי הרבה קצפת ודובדבנים, כל מה שאני לא נוגעת בו ביומיום.

חוטפת אותה מהר.

יש לנו עשר דקות, מקלחת קצרה וארגונים אחרונים.

בשמלת ערב חגיגית ועיניים נוצצות מעבירה סמרטוט בסטודיו.

את הקקאו לסדנה כבר הכנתי לפני שבוע. פולי קקאו מקוסטה ריקה נכתשו באהבה באבן ריחיים עם פרחים, ורדים, לבנדר והמון וניל וקינמון, באותה הדרך המסורתית של השמאנים בגוואטמלה.

ביומולדת הזה הכל חדש.

יש עוגת קצפת ודובדבנים. יש המון קקאו, ריקוד, אנשים יפים. חגיגה של הלב.

הספר מתמזג עם החיים עצמם.

הפרחים כבר לא על הראש אלא חלק מהמשקה. אני מתמזגת איתם ומזמינה את הקבוצה להתמזג איתם גם.

תודה ליקום אירועים.

והכינרת? תחכה.

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

סיפורים קצרים

מפתח הקוטביות

פרק מתוך הספר” “הכל חדש”/ רונית לב הדרקון נאלץ לקיים את הבטחתו ולאפשר לי לישון. צנחתי ממוטטת על

בלוג Yoga Dance

עונג בעיר הגדולה

גם טיפול שיניים יכול להיות מענג, מנקודת מבט שונה. יום בתל אביב.  יונה גדולה מתיישבת על עמוד החשמל

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"