בלוג

המון אנשים פונים אלי בזמן האחרון עם בעיות שינה (אליי? למה דווקא אלי?) לכן פוסט לא שיגרתי ואינפורמטיבי, שבו אני משתפת באורח החיים שלי. אם

“את אוכלת כיכר לחם? את פשוט חיה בחופש!” דורית יושבת מולי ונועצת בי מבטים בזמן ההרצאה. יש לה גוף מושלם של רקדנית והיא תמיד אוכלת

באחד הימים של שיא החורף, אחרי לילה מבולבל, שוב שאלתי את עצמי אם אצליח להחזיק מעמד. חששתי שהלב שלי סגור, כי לא הייתי מסוגלת להרגיש

קטע מהספר “הכל חדש”/ רונית לב. בגואטמלה עדיין אפשר למצוא פה ושם אנשים, שמדברים עם קקאו, קיט היה אחד מהם. נקלעתי לגוואטמלה בלי שום תכנון

ביום שני בלימודים אני בוכה בלי הפסקה. צוחקת ובוכה, זוללת מתוק עם מלוח ושוב מתוק. מכירה את הצונאמי הרגשי הזה, יום לפני וסת. אני מאושרת

“אז מה את עושה בחיים?”, מוזר לי שגבר ממש מתחיל איתי, כך בצהרי היום, בלי אפליקציה. כמה אומץ צריך היום כדי לגשת לבחורה ולבקש את