כשדורה נכנסה לחיי הוצפתי בן רגע אהבה אדירה.

היא הלכה אחרי לכל מקום, הסתכלה עלי במבט מעריץ וישבה בכל הזדמנות על הברכיים שלי.

נתנה לי את התחושה שהיא ואני זה לנצח, תמיד.

דמיינתי איך נראה ביחד סדרות בנטפליקס, נתכרבל בסופות, הרגשתי כמו דון קורליאונה לפחות.

ואז זה נעלם.

אחרי שבוע ממש, קניתי לה מתקן גירוד מפואר וזהו, היא נטשה אותי.

מתקן הגירוד היה יותר מעניין.

היא הגיעה לאוכל, שאר הזמן ישנה בממלכה שלה, והתעלמה ממני לגמרי.

הגעתי אני עד מתקן הגירוד, הסתכלתי עליה במבט האוהב, שרק לפני כמה ימים היה של שתינו.

חטפתי שריטות.

זו חתולה זו? כלבה, לא פחות.

הלכתי לייעוץ אצל פסיכולוגית של חתולים.

למדתי לדבר בחתולית, לומר לה, דורה, אני אוהבת אותך במצמוצי עיניים בזווית הנכונה.

-“חתולים זה שוחד, אין לך ברירה”, אמרה לי הפסיכולוגית, “תקני לה חטיף ותתני לה פעמיים ביום עד שתתרגל אליך שוב, חודש לפחות”

קניתי חטיף הכי מושקע, גרמני של הביוקר.

דורה אכלה את החטיף מהר, הפנתה לי ישבן גדול למדי והלכה מיד למתקן שלה.

ירדתי למרתפים החשוכים של “הכל חדש”, לשיחה עם הדרקון.

הוא צחק לי בפרצוף.

-“המפתח הראשון, רונית, הוא מפתח הפחד. כל מה שאת מפחדת שיקרה בדיוק יקרה. פחדת שהיא תעזוב אותך, שירח הדבש ייגמר, וזה בדיוק מה שקרה. למה להאשים את החתולה, זה הכל התודעה שלך”.

ובכל זאת, מה עכשיו? הלנצח ארדוף אחריה עם חטיפים ואדבר בחתולית ?

עם יד על הלב, הרגשתי קצת דבילית.

-“היא מכשפת אותך, כל החתולות כאלו”, אחותי נותנת לי עצות זהב משלה, “עדיף לך כלב”

אני חוזרת לדרקון.

-“הדרך היחידה שלך לקבל את האהבה שלה בחזרה היא לשחרר כל צורך באהבה הזו”

“באמת תודה, חבל שלא נתן לי עצה יותר מסובכת למימוש”, חושבת לעצמי.

זה היה סיפור אהבה חסר סיכוי, נראה היה שנגזר עלי להסתובב עם חטיפי בשר לנצח.

אבל אתמול קרתה תפנית.

נזכרתי שבעצם אני אלרגית לחתולים. יותר נכון, בתור ילדה הייתי אלרגית. מרגישה מין נזלת מוזרה שמגיעה אלי לפרקים.

פתאום הבנתי את האהבה העצומה שלה, היא לא התרחקה ממני, רק לא רצתה שאפתח אלרגיה אליה.

-“תודה דורה, אהבה שלי”, חושבת לעצמי איך הכל מדויק ואיך היקום אוהב אותי בסך הכל.

אתמול בערב, כמו בכל ערב, אומרת לה, “פסססס… יפה… דורה”.

בכלל לא איכפת לי שתנפנף בזנב ותתעלם ממני כמו תמיד. להיפך, עדיף לי! פחות פרווה ועניינים.

ואז, ברגע שלא איכפת לי יותר אם היא תבוא או לא….. מה קורה?

היא מגיעה.

נוחתת עלי עם כל המשקל שלה (הרבה חטיפי בשר). הפעם היא כאן כדי להישאר.

תודה דורה שהזכרת לי את המפתחות של הדרקון. הצלחת לאלף אותי מצוין !!

המציאות החיצונית משתנה כהרף עין כשהתודעה שלנו משתנה.

וחטיפי בשר תמיד עוזרים גם (מוסיפה דורה) 😊

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

סיפורים קצרים

מפתח הקוטביות

פרק מתוך הספר” “הכל חדש”/ רונית לב הדרקון נאלץ לקיים את הבטחתו ולאפשר לי לישון. צנחתי ממוטטת על

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"