על  שטיפת כלים ומסיכות

וידוי: אחד הדברים השנואים עלי מאז ומעולם זה שטיפת כלים.

איך זה מסתדר עם העובדה שאני שוקולטיירית? זה לא, ואגב, אפשר לכתוב על זה ספר שלם. למעשה, כתבתי על זה ספר שלם!

באופן מוזר, היום, אחרי מסע במנהרות אפלות ובוציות, שטיפת כלים הפכה הדבר שמרגיע אותי ומקור לתובנות מדהימות.

איך זה קרה?

בפשטות, כשאני לומדת לאהוב את מה שאני לא אוהבת, אני לומדת, שאפשר להיות בחופש גם בשטיפת כלים.

כאן ההסבר לתופעה (שקיבלתי אגב בזמן שטיפת כלים)

האינדיאנים אומרים, שלכל נשמה יש שיר הנשמה הייחודי שלה, או התדר שלה.

אבל בגלל ההתניות שלנו אנחנו רחוקים מהתדר הזה, לפעמים שנות אור.

אימצנו התניות כדי לשרוד. ההתניות איפשרו לנו להתאים למסגרות שנולדנו לתוכן. להורים שלנו, למשפחה, לסביבה.

ממש כמו תחפושת, שמנו על עצמנו וידענו שזה לא מי שאנחנו באמת. שיבוא היום ונוריד אותן.

התניות לימדו אותנו לרטוט ברטט של עץ זית כשאנחנו בכלל עץ לימון.

התניות הביאו אותנו לשכוח מה הטבע האמיתי שלנו.

אנחנו גדלים ומוצאים עצמנו לא מאושרים. יש לנו חברים לא נכונים, עבודה לא נכונה, לפעמים גם בני זוג לא נכונים. המוכר מרגיש לנו לעיתים זר והזר מאיים ומפחיד.

אבל אז אנחנו מריחים לימון, ומשהו בנו מתעורר. לכמה רגעים, אנחנו נזכרים.

בדיוק בגלל זה אומרים, “Home is where your Heart is“,
הבית הוא איפה שהלב נמצא, ולא תמיד הלב הוא בבית.
הלב קבוע והבית משתנה, כמו ההתניות שלנו.

כשאנחנו בטבע אנחנו נזכרים.

כשאנחנו בחופש אנחנו נזכרים. ההיזכרות הזו היא המסע שלנו.

“לא בכל פעם שאני יוצאת לחופשה אני בחופש”

חופשה זה מקום, חופש זה מצב תודעה.
לחופש מגיעים כשמוותרים על התניות, או במילים אחרות, אוהבים את מה ששונאים, וזוכרים שהכל זה מסיכה. 

נ.ב
גם התובנות היפות ביותר מגיעות אלי בזמן שטיפת כלים. מה איתכם?

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

סיפורים קצרים

מפתח הקוטביות

פרק מתוך הספר” “הכל חדש”/ רונית לב הדרקון נאלץ לקיים את הבטחתו ולאפשר לי לישון. צנחתי ממוטטת על

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"