הימנון למוזרות: החופש להיות אני

ככל שאני מתפתחת יותר בדרך הרוחנית שלי, כך אני פחות זקוקה לאישורים מאחרים.
הצורך, שאחרים יאשרו אותי, היה אבן דרך עבורי כל חיי. אני מוזרה! לחיות את המוזרות שלי ולומר לה, “את בסדר, את לא צריכה להיות שונה ממי שאת. את ראויה לאוויר, לנשימה שלך כאן, לצד כל הנורמליים. למה? את הרי כבר כאן. אז תירגעי”.

לאדם מוזר, להתאמץ להתאים לנורמות של הקולקטיב זה מאוד מעייף.
אין לי ילדים, בית משלי ומשכנתא, ויותר גרוע, אני לא דואגת מזה. אני לא חיה כמו מבוגר רגיל בגילי, ואני בהחלט לא יעילה כמו אנשים נורמליים. אני לא עובדת מסביב לשעון, אני לא מקדישה את עצמי למשפחה, אני לא עושה מה שאנשים רגילים עושים. אני משתעממת בבתי קפה ואין לי אפילו כלב או חתול.

בראש השנה הזה החלטתי לאפשר לעצמי להיות מוזרה.
לדעת את המחיר, אולי אנשים ייפגעו ממני. אולי אנשים לא יחבבו אותי. אפילו יכעסו עלי. אבל, מתוך תחושה, שאני לא יכולה לחיות יותר בשקר, לשים אותי בתחתית הרשימה ולרצות את כולם. את זה אני יודעת לעשות היטב, כך הרי חייתי כל חיי.
אם להודות על האמת, לא תמיד בא לי להקשיב לסיפורים ארוכים, ואם משהו לא ממש מרגש אותי או מלהיב אז פשוט, לא.

בא לי לשלוף את כנפי המוזרות שלי, שהן נורמליות כל כך עבורי, את הפלא הזה, שנקרא להיות אני.  רוב האנשים ירימו גבה, יחשבו שאני משוגעת. כנראה הם צודקים, אני בטח לא נורמלית.
הצורך, שיאהבו אותי, מכניס אותי לכלא הגדול ביותר. אני רוצה לאפשר לכל החלקים שלי לחיות, לא רק לחלקים היפים והמסורקים, גם לחלקים הפרועים, לחלקים הנושמים, וגם לאלו שעושים לפעמים גרעפס.

כי לחיות זה פלא. ואני רוצה לחוות את הפלא הזה. במלואו. עם כל הצבעים והצורות, המרקמים והמוזרויות. אני לא רוצה להגיע לנשימה האחרונה שלי בגוף, ולתהות, “הא. מדוע שמתי את עצמי תמיד בתחתית הרשימה?”

היחידה ששופטת אותי זו אני את עצמי. כל מי ומה, שאני פוגשת סביבי, שכביכול שופטים אותי, זה חלקים שלי עצמי, שעדיין שופטים אותי. חלקים שלי, שלא מריעים לי, הידד!
אלה, שעדיין מנסים לדחוק אותי לפינת הנורמליות, ההגיונית והעייפה, לשכנע אותי ללבוש אותו ג’ינס ישן, לסגור את הכפתור ההדוק ולומר, “תנשמי, מה מפריע לך”.
בראש השנה הזה קמתי עם התובנה, גם אם איש לא יבין אותי, אני אהיה זו היחידה שאבין את עצמי, את המוזרות הזו שנקראת אני, ולומר, “הו, איזה פלא”.

שנה טובה ומתוקה !!!

הטקסט מתוך הספר “הכל חדש” מאת רונית לב.

להצטרפות לקבוצת וואטסאפ שקטה לקטעי השראה בנושא חיים בחופש, קלילות והתרחבות

רוצה לקבל את הניוזלטר שלנו?

עוד מאמרים

חופש וטבע

איך עקצו אותי

“פשוט גן עדן, מקום מושלם”, אחותי מגיבה בוואטסאפ המשפחתי לתמונת השקיעה ששלחתי. משהו בי מתכווץ כשאני קוראת את

לחיות בחופש

למה חופש כל כך מפחיד אותנו?

איך משחררים ציפורים לטבע? בשקט בשקט. פותחים להן את הכלוב. ומחכים. לעיתים הציפור תעוף באותו היום, לעיתים כמה