קמתי הבוקר עם תשוקה לספגטים.

ספגטים הוא שם קוד אצלנו במשפחה.

כשאמא שלי היתה חוזרת מטיפול בתל השומר היא היתה מתקשרת מהדרך אל אחותי הגדולה, “תכיני לי ספגטים”. חלילה אין לבלבל ספגטים עם פסטה אקסקלוסיבית המתעטפת ברוטב מתוחכם.

ספגטים הוא מזון של נחמה. רצועות הבצק המוכרות עם רוטב פשוט של שנות השמונים. בצל חתוך גס ומטוגן בשמן קנולה עם קופסת רסק עגבניות, כפית סוכר, מלח ופלפל לבן וכף של מרגרינה שמוגנבת בשביל הטעם.

ספגטים היה מזון הנחמה שאמא הכינה בימים שהיא לא עבדה. כשחזרתי מבית הספר ריח הבצל המטוגן היה מופץ לאורך כל חדר המדרגות, וידעתי שהיום אמא בבית, היום יש ספגטים.

כשאמא בעצמה היתה חולה זה מה שהיא רצתה, ספגטים.

אמא מעולם לא ביקשה ממני ספגטים כי ידעה שאצלי הכל זה מתוחכם, אצלי היא תקבל עגבנייה אמיתית, חמאה ועשבי תיבול, אבל כל מה שהיא רצתה זה ספגטים.

שבועיים וחצי אחרי שהפכתי כוכב של שוקולד והטלפון עדיין מצלצל. עדיין מגיעים אנשים לטעום את השוקולד ולקבוע סדנה, שבועיים וחצי שאני משתפת את המתנות של הקקאו עם המון אנשים.  והבוקר קמתי עם הצורך לדאוג לעצמי, ופשוט לנוח.

הבוקר קמתי עם צורך לספגטים.

“את צריכה לגדול, להתרחב. תחשבי בגדול”, את כל הבקשות לשיתופי פעולה אני דוחה על הסף. כולם יודעים לתת לי עצות, ומה שאני מנסה להסביר זה שכל מה שבאמת גדל זה כאב הראש והסטרס.

האושר שלי הוא לשתות את כוס התה של הבוקר שלי עם האנשים שאני אוהבת.

אוקיי, במקרה שלי זה חתולה, אז מה.

זה לא חשוב איפה אני נמצאת, זה חשוב עם מי אני נמצאת, ומה התודעה שלי.

דורה אוהבת פשוט. היא שונאת מזגנים ואם היא היתה בנאדם היא היתה רוצה ספגטים, ממש לא פסטה.

בין כל התחכום של הקקאו, הייצור המוקפד, התבלינים המעודנים, והצורך לדייק, לומדת ליצור מרחב של ספגטים בתוכי. מרחב של פשטות ונחמה שאפשר לנוח בתוכו.

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

חופש ויצירה

אמא לתלתלים

רגע לפני שקפצתי למים הסתכלתי לעצמי בעיניים ווידאתי שאני לא עושה את זה כדי לחסוך כסף. ממש לא.

בלוג Yoga Dance

האם מוות יכול להיות דבר שמח?

כשאמא שלי מתה העולם שלי התמוטט, כמעט בן לילה. הגוף שלי התמוטט, החברים שלי נעלמו, העסק שלי קרס,

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"