עונג בעיר הגדולה

גם טיפול שיניים יכול להיות מענג, מנקודת מבט שונה. יום בתל אביב. 

יונה גדולה מתיישבת על עמוד החשמל מולי והומה מולי כשאני תולה כביסה על הבוקר.
אזכרה לאמא בדיוק היום נפלה על טיפול שיניים בתל אביב.
אומרים שציפורים יודעות להעביר מסרים מאנשים שאינם עוד כאן איתנו.

“יונה, אין לי זמן לדבר איתך עכשיו. תדאגי בבקשה שאגיע בזמן לתל אביב” אני עונה לה חפוזות וממהרת לצאת מהבית.

ארזתי תיק גב עם אוכל. שנתיים שלא הייתי בתל אביב. אני מתכוונת לקחת רכבת ולעשות לי יום של כיף.
רשימה ארוכה של שיחות וכל מה שאעשה בזמן הנסיעה.

מה כבר יכול להשתבש?

בדרך קולטת שפספסתי את הרכבת. באופן מפתיע הדרך פתוחה. ממשיכה באפס פקקים עד לחניית הפלנטריום.

אמא היתה לוקחת אותי המון לפלנטריום בתור ילדה.
אני זוכרת את תחושת החושך שעוטף אותי כמו שמיכה ומתוכו בוקעים נצנוצים של הכוכבים.
בדיוק היום לפני 7 שנים אמא עזבה את הגוף.
געגוע לאמא, לזיכרונות ילדות הביא אותי לכתוב מייל אישי לפלנטריום.

אין מופעים בימי חול לקהל הרחב. הסברתי לאחראית שזה מקרה חריג, אני כאן בדייט עם אמא. היא הסכימה שאצטרף להקרנה סגורה.

אין דרך מרגשת יותר לזכור, שאמא מנצנצת עם הכוכבים ועדיין נמצאת תמיד איתי.

יוצאת מהמופע הקצר דומעת כולי ובהתרגשות.

מחליטה להקדיש את היום הזה לכל מה שמענג ויפה בחיים עצמם.

במוזיאון יש תערוכת צילום מצוינת אבל כל מה שבא לי זה לשתות קקאו.

מתיישבת מתחת לעץ הזית. המון קקאו משובח וקינמון בחלב שקדים. מנוחה קלה ומשב רוח מרענן. התערוכה תחכה… ובכל זאת מצליחה גם לגנוב שם כמה דקות משובחות ומרוממות לב.

“זה לא חייב לכאוב, את יודעת…” אישה מבוגרת מלווה אותי לאורך כל הביקור שלי במוזיאון. אנחנו נפגשות שוב בתערוכת הצילום. אני מספרת לה שאני בדרך לרופא שיניים.

“יש היום טכניקות חדשות, לא חייבים לסבול”, היא מחייכת אלי אבל אין לי זמן לשיחות, פניי לדבר הבא.

רופא השיניים נמצא בבזל, מוצאת חניה בדיוק מתחת למרפאה שלו.

הוא מתעכב.

כשאין ברירה אז אין ברירה. עוצרת בפטיסרי. חייבת לטעום כל מה שיש בו הרבה חמאה ושוקולד.

בינתיים העיכוב ממשיך ואני מקבלת לגימה נוספת מהעיר הגדולה. בתי הקפה, הקצב, הכל שוקק. נושמת את הקצב והיצירתיות של תל אביב לתוכי פנימה.

אני ממשיכה לחנות מתנות ותיקה באשתורי הפרחי. קונה לעצמי מתנות קטנות שגורמות ללב שלי לחייך.

איך שאני משלמת קוראים לי לטיפול.

טיפול שיניים?

עוד לא הספקתי למצמץ וזה נגמר. שלא כמו בסיטואציות אחרות…  כשמדובר בתיקון סתימה זה דווקא מבורך.

לקוויקי הזה קוראים רפואת שיניים ביולוגית, והיה שווה את המרחק. עשר דקות אחרי הטיפול ההרדמה כבר נעלמת ואני שוכחת מהסתימה. ממש הדור החדש של רפואת השיניים.

מקנחת את היום המושלם הזה בגן הסלעים שבגני יהושע.

כבר שכחתי כמה המקום יפה, ואיך כלום לא השתנה בו מאז הביקור האחרון שלי לפני 16 שנה. הכל בקצב הסלע..

בחזור השעה מתאחרת, האזכרה מתקרבת ואני מתעייפת.

הפקח של השמורה מגיע ברכב . אני עוצרת אותו.
“אולי תקפיץ אותי לאוטו?”, אני מנסה את מזלי והוא נעתר בשמחה.

בכל זאת יום ההולדת של אמא היום. וכשלאמא יש קשרים שם למעלה היא מפנקת אותנו למטה.

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

חופש ויצירה

אמא לתלתלים

רגע לפני שקפצתי למים הסתכלתי לעצמי בעיניים ווידאתי שאני לא עושה את זה כדי לחסוך כסף. ממש לא.

בלוג Yoga Dance

האם מוות יכול להיות דבר שמח?

כשאמא שלי מתה העולם שלי התמוטט, כמעט בן לילה. הגוף שלי התמוטט, החברים שלי נעלמו, העסק שלי קרס,

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"