זנב של שקיעה

ענן שחור וכבד אינו סימן מבשר טובות להתחיל איתו הליכה בכרמל, ובכל זאת.
צעדים ראשונים בתוך ענן, יכולים היו להיות חוויה מסתורית וקסומה כמו הליכה בלונדון, אלמלא הגשם העז שניתך עלי והקור שמקפיא לי את האף. נזכרת בקטע מהספר שערכתי ממש לפני רגע,

“אהבתי את תחושת הרעננות שהביאו טיפות הגשם,
כאילו השמיים נפתחים וברכת המלאכים נופלת על ראשי כטיפות של אושר טהור,
מים בכל צורה שימחו לפתע את ליבי”.

עוצמת עיניים ומתמסרת לטיפות. הפנים שלי נשטפות.

משהו באפשרות להיות בתוך גשם מבלי לשפוט אותו מביא שינוי.

הידיעה שבאי ידיעה.

כך, לפעמים, מתחילה את הצעד הראשון בחושך, באי ידיעה.

ובכל זאת יש שם איזו ידיעה, שהכל משרת אותי, הכל לטובתי.

הודעה מחברה בוואטסאפ מצטרפת לסופה שלי, מיד שולחת לה תמונה של הענן.

-“יש לי חרדת גשם”, מחזירה לי סמיילי ענק, “משתק אותי”

-“כן, גם אני הייתי ככה פעם”, הידיים שלי רטובות וקרות מחליקות על הצג, “היום אני הכי אוהבת לעשות דברים שאני שונאת”, מעדיפה ללכת בתוך ענן מאשר לשבת בבית יבשה ומוגנת ולרחם על עצמי.

להתרטב בשבילי זה להתחכך עם החיים.

האף נוטף מקור ועדיין צועדת בביטחון מלא לתוך כל מה שמגיע לקראתי.

ברגע הבא כמו קסם הענן חולף, השמיים מתבהרים. תופסת זנב של שקיעה מתוך ענן, ואוויר רענן.

אנשים חולפים ליד. האחת בג’וגינג, אחר מטייל עם כלבים. מבט מאושר על פניהם.

אם מחשבה יוצרת מציאות, הרי שתודעה בוראת קסמים.

איך אפשר להסביר תודעה.

אי אפשר.

רק להתמסר אליה.

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

בלוג Yoga Dance

סירייה

מאחור היא נראתה לי ישראלית. שיער ארוך מתולתל, מעט יבש בגלל הקור וההבהרה. תהיתי אם היא מדברת עברית.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"